התנהלות מפורטת של השופטת/רשמת ערקובי בבימ"ש השלום וכרשמת בבהמ"ש המחוזי ושל השופט (עמית) משה סובל (שלום ת"א)

1. הגשתי ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ ת"א דקלה קליין יונה שהתנהלה באותן שיטות של מותבים אחרים – כתיבת דברים לא נכונים ביודעין בהחלטות, התעלמות מעובדות וטענות מהותיות והשמטתם מההחלטה, התנהלות בחוסר סמכות התעלמות מהחוק ומהלכות של ביהמ"ש העליון ועוד (להלן: הערעור הראשון).
2. במסגרת הערעור הראשון קיבל השופט (עמית) משה סובל מבימ"ש השלום בת"א את בקשתי לעיכוב הליכים/ביצוע ועיכב אותם תמורת הפקדת ערובה של 2000 ש"ח.
3. בערעור הראשון ניתן פס"ד במסגרת פשרה, שיש בה תנאי מתלה שלא כובד, ולכן למען הזהירות הגשתי תביעה לבטלו, ת.א. 8559-12-17 קירשנבאום נ' טל שנדונה בפני השופטת רחל ערקובי.
4. בינתיים הרשמת קליין יונה חזרה על התנהלותה והגשתי ערעור שני, רע"צ 11595-03-18 קירשנבאום נ' טל.
5. הזוכים הגישו מימוש לעיקול לאחת הקרנות שלי ובמקביל המעקלים עמדו להגיע לביתי, ושתי פעולות אלו בתוך ימים ספורים.
6. בערעור השני השופט סובל התעלם לחלוטין מהלכת ביהמ"ש העליון לפיה לא דוחים ערעור בגין אי תשלום עירבון לפני שנותנים לבעל הדין הזדמנות להסביר למה לא שילם את העירבון – רע"א 7670/16 קוואס נ' ורד ירושלים תעשיות ופיתוח, פיסקה 6, וקרוב לוודאי שהשופט סובל מכיר הלכה זאת, וכשהבאתי בפניו את הדין הברור, הוא קיבל את טענותיי אבל בחר להשחיר את פניי וטען שבקשתי מתקבלת "לפנים משורת הדין", למרות שמדובר בדיוק בשורת הדין.
7. השופטים רחל ערקובי ומשה סובל העבירו אותי ביניהם בין הליך ת"א 8559-12-17 לבין הערעור השני (רע"צ 11595-03-18‏, החלטות מימים 22.3.18, 26.3.18) כשכל אחד מהם טוען שזה לא בתחום סמכותו אלא בתחום סמכותו של השני, ותוך שהם יודעים שהמעקלים עומדים להגיע לביתי בתוך ימים ספורים, וכי יעוקלו כספים מקרן סגורה והמצב בלתי הפיך, וגרמו לבזבוז זמן כשברור לשניהם שהם כותבים אי אמת ושניהם יודעים שזה בתחום סמכותם, כי השופט סובל הרי עיכב בעצמו הליכים במסגרת הערעור הראשון, ואף חייב אותי בהפקדת עירבון 2000 ₪, והשופטת ערקובי הרי נתנה בסוף החלטה שאין לעכב ביצוע/הליכים תוך שנתנה החלטה סתומה ולא מובנת ותוך שהתעלמה לחלוטין מתשובתי, כשרק בתשובתי היה את כל הבסיס העובדתי והמשפטי לעיכוב ביצוע ע"פ כל דין. החלטות השופט סובל בערעור השני
8. למרות שהגשתי לשופטת ערקובי כ-4 בקשות דחופות ובהולות למתן החלטה, ושעה ששני השופטים, סובל וערקובי, יודעים על עניין המעקלים שבדרך וכי הוצאת כספים מקרן סגורה היא מצב בלתי הפיך, הם לא נתנו החלטות ומשכו את העניין.
9. כשהשופטת ערקובי לא יכלה יותר להעביר אותי חזרה לשופט סובל, לאור החלטתו הסותרת שאומרת שזה כן בתחום סמכותה, וכדי לדחות את הבקשה בכל דרך, היא פשוט התעלמה לחלוטין מתשובתי, וזאת שעה שרק בנימוקי תשובתי היה כדי להפוך לחלוטין את ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע.
10. בינתיים עבר הזמן, והמעקל הגיע לביתי, ומהקרן הסגורה נלקח סכום כסף גדול מאוד.
11. התשובה מיום 4.3.18 בהליך ת.א. 8559-12-17 הייתה מנומקת ומפורטת לתגובת ב"כ הצדדים שכנגד (עו"ד משה לובצקי) לבקשתי לעיכוב הליכים/ביצוע ולהצגת ייפוי כוח מיום 19.2.18.
12. התשובה נתמכה בפסיקה של ביהמ"ש העליון במקרה כמעט זהה למקרה בעניינינו, ובו עוכבו ההליכים, ונקבע שיש לעכב ביצוע – ע"א 6082/10‏‎ ‎ צביקה גרינברג ואח' נ' מזל אילן , סע' 5-6, לפיה יש לעכב ביצוע כשמדובר במחלוקת על פרשנות של פס"ד והמצב בפס"ד גרינברג היה זהה למצב בהליך ת.א. 8559-12-17  ביום מתן ההחלטה ע"י השופטת ערקובי בבקשתי לעיכוב הליכים/ביצוע.
13. התשובה כללה גם נימוקים נוספים כבדי משקל, כמו למשל התייחסות לפס"ד בע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי בע"מ, סע' 9: "מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותם במסגרת הליך זה", וכן נימוקים נתמכים בראיות לגבי ייפוי הכוח הלא תקף שהציג עו"ד לובצקי.
14. אבל השופטת ערקובי התעלמה לחלוטין מהתשובה מיום 4.3.18 כאילו שלא הייתה, וזאת כדי לדחות את בקשתי בכל דרך, וכתבה בהחלטתה מיום 5.3.18 בת.א. 8559-12-17 דברים לא נכונים עובדתית ו/או משפטית כמפורט להלן:
    • סע' 5 – לא בקשתי לעכב הליכים בהוצל"פ אלא עיכוב ביצוע של פסה"ד של בימ"ש שלום, וכותרת הבקשה מיום 10.12.17 אומרת במפורש "בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע ולתליית ההליך", ולכן היה בסמכותה לעכב ביצוע.
    • סע' 6 איננו לא נכון, שכן ההסכמה לשלם מותנית בכך שיקוים התנאי המתלה.
    • סע' 8 – לא טענתי "פרעתי" במסגרת תיק ההוצל"פ.
    • סע' 10 – לא נכון שלא הגשתי אסמכתאות לפסלות הדין של הנתבעים 4, 5 ולאי קיומה של הנציגות, הוגשו בהחלט אסמכתאות, אבל רשמת ההוצל"פ התעלמה מהם וגם התעלמה מהטענות המשפטיות בגינן שהיו מבוססות על הלכות של ביהמ"ש העליון. למרבה האירוניה, בסופו של דבר השופטת ערקובי עצמה הייתה זאת שמינתה אפוטרופסים לנתבעים 4 ו-5.
    • סע' 11: השופטת ערקובי טועה ומטעה – מהחלטת הרשמת לא עולה שהיא בחנה את טענותיי אחת לאחת, זה גם לא נכון עובדתית, והרשמת קליין העלימה עובדות וטענות רבות מאוד וכתבה דברים לא נכונים, וזאת הטעיה לומר שלא העליתי כל טענה בנוגע למשיבים 1 ו-3 ולכן עלי לשלם להם את חלקם, כי זאת בדיוק הבקשה המקורית שלי – לשלם למשיבים 1 ו-3 את חלקם, ולא לשלם לפסולי דין ולנציגות לא קיימת, ולחקור את המשיבה2 על יכולת ההחזר שלה. השופטת ערקובי מטעה את קוראי ההחלטה.
    • סע' 12 – השופטת ערקובי טועה ומטעה את קוראי ההחלטה – הנחתי תשתית עובדתית מלאה ומוצקה להטיית המשפט של הרשמת, ועד היום אף מותב לא דן בהן לגופן, ואין מדובר בתחושותיי הסובייקטיביות, והטיית משפט היא עילה לפסלות שופט בהיותה כוללת יסוד נפשי.
    • סע' 16 – לא ניתן ולא נימוק אחד למה סיכויי הערעור על פסה"ד בת.א. 31253-04-14 לא גבוהים. כאמור, קביעה ללא נימוק איננו נימוק (ע"א (נצ') 27/08 גדעון רוה נ' בנק הפועלים, 10).
    • סע' 17 – חזקת תקינות ההליך ניתנת לסתירה ככל חזקה, למשל, סתרתי את טענת השופט תמיר לפיה הגשתי 80 בקשות בת.א. 31253-04-14 שכן לא היו דברים מעולם והגשתי רק 27 בקשות, חלק גדול מהן להארכת מועד ודחיית דיון בהסכמה עקב הידרדרות קשה במחלת אימי שדרשה פעולות דחופות.
    • סע' 18 – השופטת ערקובי התעלמה מכך שטענת סע' 59 לחוק החוזים לא הועלתה מעולם ע"י באי כוח הנתבעים, והשופט סובל שימש בא כוחם. אין באפשרותי לנהל הליך משפטי שבו השופט נוטה לטובת צד אחד ומעלה טענות בשמו ועוזר לו בטענות ובייעוץ משפטי באמצע ההליך מבלי שיש לי אפשרות להגיב מבעוד מועד.
    • סע' 19 – השופטת ערקובי מתעלמת מהסיכומים שלי עם ב"כ הנתבעים לעניין תשלום 5000 ₪ לכל זוכה שאף הוסבר והוכח באסמכתאות בהליך ההוצל"פ.
    • סע' 20 – השופטת ערקובי לא קראה טוב ו/או לא הבינה את הסכם הפשרה למרות שהתנאי המתלה כתוב שם שחור על גבי לבן, באופן הכי ברור בעולם "אני מסכים … בתנאי שאוכל להיפרע ממישהו למקרה שהערעור שהגשתי על פסק הדין יתקבל". לשון ההסכם ותכליתו ברורים מעליהם, במיוחד לאור כל טענותיי מתחילת הליך ההוצל"פ.
    • סע' 21 – עניין התשלום עד לעשירי לחודש מצוין מפורשות בהסכמה שלי בעמ' 2 למעלה של הפרוטוקול שקיבלה תוקף של פס"ד, ולכן לא היה צריך לבקש שום בקשה ושום הסכמה מהצד השני שלא התנגד לכך בדיון ואף אומר מיד אחרי "הסכמתנו להסדר …".
    • סע' 22 – בקשתי בהירה ומנומקת וברורה ואין שום בעיה להבינה. השופטת ערקובי מכפישה ומשמיצה אותי לחינם ונהגה ונוהגת בעקביות כמפורט לעיל ולהלן. אני הוא זה שאיננו מבין את החלטותיה המעורפלות והסתומות שמטרתן להשוות התנכלות כלפיי בלי שאני מבין בכלל על למה היא מתכוונת ועל מה ולמה היא מטילה עלי הוצאות, כמפורט בהמשך, והדבר הפך אצלה לשיטה, וכשביקשתי ממנה הבהרה היא איימה עלי בהוצאות אם אבקש הבהרה להחלטותיה.
    • סע' 23 – אין שום קשר בין הבקשה לעיכוב ביצוע/הליכים שהוגשה לבימ"ש זה לבין ההליך בהוצל"פ, וסעיף זה לא מובן, מטעה ומבלבל בין הליכים – אין קשר בין הערעור על פסה"ד ת.א. 31253-04-14 לבין בקשת עיכוב ביצוע על פסה"ד בערעור מושא הליך זה, ולבין הליך בהוצל"פ, ואין קשר בין הרשמת לבין סמכותה המלאה של השופטת ערקובי לעכב ביצוע שעה שכותרת הבקשה היא במפורש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד ולתליית ההליך", מה גם שהשופטת ערקובי כתבה בעצמה בסע' 5 להחלטתה שהיא בוחנת את הבקשה לאור תקנה 467(ב) שנושאה "עיכוב ביצוע".
    • סע' 24 – השופטת ערקובי מטעה את הקורא ומכפישה ומשמיצה אותי ללא כל סיבה וללא כל הצדקה וללא כל בסיס עובדתי ומשפטי, וכתבה ביודעין דברים שאינם נכונים ממש כפי שעשתה מאוחר יותר בהחלטה בע"א 28194-10-16, וממש כמו השופט מיכאל תמיר, וכל זאת כדי להצדיק לכאורה את כוונתה מלכתחילה להטיל עלי הוצאות כבדות – הבקשה שלי ברורה מאוד, לא ברור על איזה תיק נוסף נדרשה לעבור, כל התבטאויותיי מבוססות, זכותי לטעון שמותב הטה משפט בענייני ובמיוחד אם אני יכול להוכיח זאת, אין שום בלבול בבקשתי והיא גם לא ציינה מקרה אחד, אלא זאת דווקא השופטת ערקובי שנתנה החלטה מוטעית שמערבבת בין החלטות ובין ערכאות, וטעתה בקריאת ו/או הבנת התנאי המתלה, התובענה מסודרת לחלוטין ברורה ונהירה, ודווקא בגלל שהטענות שלי חמורות חשוב להתריע על כך כדי שבעלי דין אחרים לא יפגעו, ויש להפסיק את ההגנה שמספקים מותבים אחד לשני כדי להצדיק לכאורה התנהלות מנוגדת לדין של עמיתיהם ע"י השמצת בעלי דין.

התעלמות השופטת ערקובי מתשובתי לתגובת הנתבעים לעיכוב ביצוע:

15. השופטת רחל ערקובי התעלמה לחלוטין מתשובתי מיום 4.3.18, למרות שהפניתי אותה כמה פעמים לתשובה ואף ביקשתי הבהרות להתעלמותה מתשובתי שהיה בה להפוך לחלוטין את החלטתה, וכשבערעור הראשון עוכבו ההליכים. הדבר שקול לאי מתן זכות התשובה.
16. השופטת ערקובי סירבה לנמק למה התעלמה מתשובתי, וביום 6.3.18 היא נתנה החלטה סתומה בעניין ייפוי הכוח שביקשתי שעו"ד לובצקי יציג, "לתיק צורף ייפוי כוח ודי בכך" תוך התעלמות מכל הטענות והראיות שצרפתי לרבות תצהיר תומך.
17. בדיון ביום 11.11.18 השופטת ערקובי טעתה בעניין הסיבות בגינן ביקשתי לסגור את תיק ההוצל"פ ולמה סירבתי לשלם, וטעתה לחשוב שיש לדון בעיכוב הליכים למרות שכבר נתנה החלטה בעניין, ולא ידעה שעליה לתת החלטה בעניין האפוטרופסות ע"פ החלטה שהיא עצמה נתנה זמן מה לפני הדיון, וכי לא מדובר בבקשה במעמד צד אחד, טענה שטענתי שאני לא חייב לשלם, אבל זה בכלל לא מה שטענתי שהרי כל הזמן אמרתי שיביאו מישהו שאוכל להיפרע ממנו ואשלם, התעלמה מהלכת גורה נ' בנק לאומי (ע"א 4087/04), למרות כ-10-20 דקות לפנינו עו"ד אחר טען בדיוק את אותה טענה והשופטת ערקובי קיבלה אותה, והתעלמה מהחתימה המזויפת לכאורה של הנתבעת 5.

התנהלות השופטת רחל ערקובי בע"א 28194-10-16 כרשמת בימ"ש מחוזי ת"א:

18. כדי להבין את התנהלותה של הרשמת ערקובי המתבטאת בהתנכלות כלפי והכפשתי והשמצתי, יש לרדת לפרטים רבים ששזורים בין השורות ובדקויות רבות, ואציין רק חלק קטן.
19. הבקשה בע"א 28194-10-16 להארכת מועד להגשת ערעור על פסה"ד של השופט תמיר בת.א. 31253-04-14 הוגשה כשבוע לפני המועד האחרון, ולא ביום האחרון כפי שכתבה הרשמת ערקובי בסע' 32 להחלטתה מיום 13.3.19, היינו המועד האחרון היה 30.10.16 ולא 25.10.16, והבקשה כללה גם נסיבות ונימוקים מוצדקים ביותר (אישפוזה של אימי).
20. באי כוח המשיבים הגיבו לבקשה, ועו"ד טננבוים ב"כ המשיב 9 ביקש לחקור אותי על תצהירי.
21. ניתנו מספר החלטות בעניין חקירתי (סע' 17 להחלטה), ובינואר 2019 עברה השופטת ערקובי לכהן כרשמת ביהמ"ש המחוזי בת"א, והתיק הועבר אליה, והיא חזרה על התנהלותה בהליך ת.א.8559-12-17.
22. וכך, לפתע פתאום, תוך ביטול ההחלטות המותבים לפניה, נתנה פתאום ביום 13.3.19 החלטה סופית בתיק, שכללה שוב כתיבת עובדות רבות לא נכונות . בניגוד לאמור בסע' 17 להחלטתה, המותב הקודם ביטל את הדיון אבל לא ביטל את החקירות שנתבקשו והן יתבצעו במועד אחר, והיה עליה לקבוע מועד חדש לחקירות, והנה הרשמת ערקובי כתבה בסעיף 21, שרק אני זה שביקש את חקירת המצהירים, שזה לכשעצמו לא נכון עובדתית.
23. בסע' 22 שוב טועה הרשמת ערקובי בהבנת ההליך, וטענה שביקשתי להקליט את הדיונים בערעור כשברור לחלוטין ובעליל שלא זאת הכוונה וכי בקשתי להקליט את דיוני החקירות בהליך הארכת המועד.
24. כמו כן, בסע' 33 ו-34 להחלטתה, מלינה הרשמת ערקובי על תהיות ושאלות רבות על נסיבות ועובדות הבקשה, אך מצד שני היא מבטלת את הדיון והחקירות שנועדו לברר בדיוק את אותם עניינים לא ברורים, ותוך ביטול החלטות מותב קודם.
25. כמו כן, בסע' 35 הרשמת ערקובי מציגה מציאות מעוותת לגמרי והפוכה למציאות האמיתית, כשהיא כותבת שעיינה בפסק הדין של השופט תמיר וגילתה שניתנה לי הזדמנות נאותה לברר את מלוא טענותיי, וכי מונה מומחה שנחקר, ושפסק הדין ניתן לאחר שמיעת מכלול העדויות ולגופו של עניין. הרשמת ערקובי כתבה דברים ביודעה שאינם נכונים בעליל ושלא היו מעולם:
    • אין טעם לקרוא את פסק הדין של השופט תמיר מבלי לקרוא את כתב הערעור בע"א 48661-03-19 קירשנבאום נ' נציגות הבית בזל 43 ת"א ואח', ולראות ולהבין שפסה"ד של השופט תמיר השמיט והעלים את כל העובדות החשובות ביותר המציגות לכולי עלמא את התנהגותו הפסולה, וכתב הערעור, שצורף לכתב התשובה, מציג תמונה עובדתית הפוכה לגמרי לזאת שציינה הרשמת ערקובי. ומראה שלא היו דברים מעולם, ולא ניתנה לי הזדמנות בכלל להציג את העובדות ואת טענותיי ואת הראיות, קל וחומר את מכלול טענותיי, ועיון בו מעלה שהשופט תמיר פעל באופן מכוון, שיטתי ומתוכנן כדי להביא לדחיית התובענה בכל דרך, ותוך שידע שהדבר יביא לדחייתה בוודאות.
    • בכלל לא מונה מומחה בהליך מטרד המעלית, כל המומחים היו מטעמי, ולהפך, ביקשתי מהשופט תמיר למנות מומחה אבל הוא סירב. לפיכך, הרשמת ערקובי לא קראה ו/או לא הבינה את פסק הדין, והדבר מצטרף להתנהלותה גם בבקשה לעיכוב ביצוע לעיל ולהתנהלותה בדיון מיום 11.11.18.
    • לא נשמעו כל העדים כי השופט תמיר ביטל את התצהירים וקבע עדויות בעל פה, כ-12 יום לפני דיון ההוכחות, ולא כולם הגיעו, ובמיוחד לא כל הנתבעים.
26. וכמובן, שבסע' 36 חוזרת הרשמת ערקובי על הטענה הלא נכונה לפיה הגשתי את הבקשה ביום האחרון. הרשמת ערקובי כשלה בספירת 45 יום להגשת ערעור על פס"ד.
27. ובסעיף 37 להחלטתה מעלה הרשמת ערקובי סברות שנועדו להתברר בחקירתי לבקשת ב"כ הנתבע 9, אולם מנעה בעצמה את חקירתי, וגם ברור שלא למדה את ההליך לפני מתן ההחלטה הסופית כי אז הייתה יודעת שהרשם לפניה, וגם השופטת אביגיל כהן קבעו שיש להמתין למינוי יורשים לפני שמתקדמים בהליך וכי כן הוגש ערעור (ע"א 61791-01-17) ועוד בסמוך מאוד להגשת הבקשה להארכת מועד, אבל הוא נמחק כי לא ניתנה עדיין החלטה בבקשה להארכת מועד. והנה בסעיף זה חוזרת הרשמת על השמצתי מבלי שבררה את מהלך התיק והתיק הקשור שבאחריותה הבלעדית ושאף ניתנו בהם החלטות לפני שהיא מעלה סברות וטענות עובדתיות הפוכות מהמציאות.
28. גם סע' 38 להחלטה מוכיח שהרשמת ערקובי לא קראה כלל את החומר בתיק לפני שנתנה החלטה סופית, וכולל עובדה הפוכה לחלוטין למציאות וסילוף האמת, וכותבת "המבקש ביקש לקבוע מועד לחקירת המשיבים ובאי כוחם, המשיבים לא הגישו תצהיר … כך שאין בנמצא כל עניין עובדתי לחקור עליו, אם בכלל הרי יש לחקור את המבקש, וזאת המשיבים לא ביקשו", אולם זה הפוך למציאות – שכן עו"ד טננבוים היה בכלל זה שביקש לחקור אותי על תצהירי ולכן נקבע מלכתחילה מועד לחקירתי, כלומר ערקובי הפכה את המציאות העובדתית.
29. סע' 41 – לאחר שהרשמת ערקובי השמיצה והכפישה אותי לאורך כל ההחלטה, תוך שכתבה עובדות לא נכונות בעליל ביודעה שהם לא נכונות, היא כתבה כך: "עם זאת בנסיבות המיוחדות של תיק זה, מצאתי לנכון להורות על הארכת מועד למשך 7 ימים להגשת הערעור כנגד תשלום הוצאות משמעותיות נוכח התנהלות המבקש. ביום 31.10.16, ניתנה על ידי כבוד הרשם החלטה המורה על הארכת מועד עד להחלטה אחרת, מאז המבקש פעל למעשה בהתאם להחלטות ביהמ"ש.  המבקש נמנע מלהבהיר לביהמ"ש לאורך כל בקשותיו למרות שעל פניו נראה כי ביהמ"ש לא היה ער לכך, כי התגובות לבקשתו הוגשו, ואף הוגשה תגובה לתגובות אלו. כאשר המשיבים הגישו הודעה ובקשה למתן החלטה, הגיש הוא פניות שונות הנוגעות למצבם של המשיבים."
30. ביום 14.3.19 אחה"צ התקשר אלי עו"ד אריה לוי נדהם מההחלטה, שכן, לכל אורך ההחלטה הרשמת ערקובי מסבירה למה אין לתת לי הארכת מועד, וברגע האחרון עושה תפנית של 180 מעלות ומקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד. השיחה עם עו"ד לוי הפתיעה אותי מאוד כי המתנתי בכלל לקביעת מועד דיון לחקירות ולא להחלטה סופית.
31. לא היה לי מושג, ועד עכשיו אין לי כל מושג למה נפסקו לחובתי הוצאות בגובה 5000 ש"ח ולמה לאחר שהרשמת ערקובי השמיצה והכפישה אותי ע"י כתיבת עובדות רבות לא נכונות וחלקן אינן אמת, היא מצאה "נסיבות מיוחדות" לקבל את הבקשה.
32. לפיכך הגשתי לרשמת ערקובי בקשת הבהרה למתן החלטה ברורה נהירה ומפורשת ולא החלטה לא מובנת וסתומה שאיש לא מבין, ושאלתי מהן אותן הנסיבות שבגינן הפכה את דעתה היפוך מוחלט בסוף החלטתה (שורה 20 לעמוד 8 להחלטה), ומה כוונתה ב-"המבקש נמנע מלהבהיר לביהמ"ש לאורך כל בקשותיו למרות שעל פניו נראה כי ביהמ"ש לא היה ער לכך, כי התגובות לבקשתו הוגשו, ואף הוגשה תגובה לתגובות אלו. כאשר המשיבים הגישו הודעה ובקשה למתן החלטה, הגיש הוא פניות שונות הנוגעות למצבם של המשיבים." (שורות 23 עד 26 בעמ' 8 להחלטה) שבגין זה חייבה אותי ב-5000 ₪, כשהרשמת ערקובי יודעת שבר"ע לביהמ"ש העליון על החלטה מופרכת כזאת תידחה בנימוק פס"ד חניון חיפה.
33. הרשמת ערקובי סירבה להבהיר ואמרה שתפסוק לי הוצאות לטובת אוצר המדינה בגלל שאני מבקש הבהרה על החלטתה שאינני מבין אותה בכלל, וגם אחרים לא הבינו.

התנהלות הר' רחל ערקובי בהחלטתה בבקשתי להפחתת עירבון ברע"א (ת"א) 23116-04-19:

34. השופטת הבכירה דורית קוברסקי דחתה את בקשתי להקלטת דיון ההוכחות ביודעה שהיא פועלת בניגוד לדין, והגשתי את רע"א (ת"א) 36628-01-17, ואז פתאום הסכים עו"ד לוי להקלטת דיון ההוכחות, ואח"כ לבקשתי ע"פ פסה"ד בערעור, ניתנה החלטה המתירה את ההקלטה.
35. השופטת סיגל רסלר-זכאי החליפה את השופטת קוברסקי והתירה אף את הקלטת כל שאר הדיונים בהליך, ואחד הדיונים של השופטת רסלר-זכאי אף הוקלט.
36. ופתאום, ביטלה השופטת רסלר-זכאי את הקלטות הדיונים ללא כל בסיס שבדין, למרות שהתקבלו החלטות קודמות המאשרות את הקלטתן, ולמרות שהיא עצמה אישרה אותן.
37. הגשתי בר"ע רע"א 23116-04-19 נוספת ודומה לרע"א 36628-01-17 על החלטות השופטת רסלר-שהייתה בת ארבעה עמודים ועוד 9 עמודי נספחים, מהן 4 החלטות פתקית קצרות.
38. השופטת המחוזית אביגיל כהן קבעה עירבון של 10,000 ₪, למרות שבבר"ע הקודמת, רע"א 36628-01-17, לא נקבע שום ערבון והבר"ע אף התקבלה והערעור התקבל.
39. הגשתי בקשה להפחתת עירבון, שהגיעה לרשמת רחל ערקובי, והיא חזרה על התנהלותה בעיכוב הביצוע ובהארכת המועד להגשת הערעור, היא שוב התעלמה מהעובדות הבסיסיות ומהטענות העיקריות שלי, כתבה דברים לא נכונים בהחלטתה ביודעין, ומדובר בבקשה פשוטה של 3 עמודים בלבד.
40. נימוקי הבקשה להפחתת ערבון היו אומדן ההוצאות הצפויות וסבירות ומורכבות ההליך שאינן מצדיקות הוצאות בסכום זה, וסיכויי הערעור ושיקולי מן הצדק לאור אי פסיקת הוצאות כלל ברע"א 36628-01-17 שהתקבל והיה על אותו נושא זהה.
41. ובהחלטתה, שוב החליטה הרשמת ערקובי במנותק לחלוטין מהבקשה, כששוב היא יוצרת מצג שווא של בסיס עובדתי אחר ומעוות לגמרי, ויצירת תמונה עובדתית ומשפטית מעוותים לחלוטין שכן ברור שכשהקורא את ההחלטה שאיננו מכיר את העובדות והטענות שלי, ולא ידע עד כמה הרשמת ערקובי עיוותה את המציאות העובדתית והמשפטית עד כדי היפוכן.
42. כך למשל, הרשמת ערקובי התייחסה למבחן הכלכלי למרות שלא טענתי אותו בכלל, ולמרות שהוא מבחן חלופי ונפרד לגמרי, ובבקשה גם ציטטתי את פס"ד רע"א-א' 4763/12 עו"ד אביעד ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ואח' לפיו "גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת" וגם את בשג"צ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל, אבל החלטת ערקובי לא מתייחסת בכלל לגופם של הטענות, ולא למבחנים שבמקרה ויסולי, וסתם קבעה ללא כל נימוק, שנדמה לה ש-10,000 זה סביר, מה גם שהיא התייחסה למבחן הכלכלי למרות שהיא יודעת (סובייקטיבית) והיה עליה לדעת (אובייקטיבית) שהוא מבחן חלופי שכלל לא קשור, וכשבמקרה ויסולי נכתב במפורש "בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך", והיא גם לא מנמקת כלל איך העריכה שסיכויי הערעור לא גבוהים לאור זה שרע"א 36628-01-17 הקודמת התקבלה, כשאני טוען זאת במפורש בסע' 16 לבקשה.