הליך משפטי בפני מירה אריאלי, המפקחת על המקרקעין – 2006.

כל האמור להלן יכול להישמע כ"גנון בזל" ו-"קישקושי ועד בית על סכסוך בלירה".

אבל לא. מדובר בנזקים קשים לרכוש, ושחיתות משפטית  מצד נציגות הבית המשותף (המכונה גם "ועד הבית") וערכאות השיפוט, שמשמעותם עשרות ומאות אלפי שקלים, וזכויות אלו לתיקון ופיצוי בגין נזקים, נקבעים בסופו של דבר מעדויות של אנשים שמעידים שקר בפני בעלת תפקיד מטעם המדינה, המפקחת על המקרקעין, שתפקידה לשמוע במשך עשרות שנים סכסוכי על תשלומי ועד בית וכל מיני כאלה, ולשבת ולבחון ראיות ולכתוב פסקי דין, והחוויה שלי מול המפקחת מירה אריאלי היא חוויית שיפוט איומה ומזעזעת. 

לדעתי המפקחת בדימוס מירה אריאלי הייתה חסרת סבלנות ושחוקה, פסק הדין היה מבזה ותולדה של הכרת פנים, וגרר את הבניין לסכסוך רע ומר שנמשך עד היום, 16 שנה אחרי. 

בעלי הדירות ע"י 4 משפחות למדו שאפשר לשקר בבית המשפט, והשופטים מתנכלים למי שלא מוכן לקבל פשרות מבזות ומעליבות (נקמנות שיפוטית), והליך זה הוא רק חוליה ראשונה בשרשרת הליכים שבכולם חוזר על עצמו השיעור שלמדו 4 משפחות חברי הנציגות בבניין – לסרב לתיקון, לאלץ את הנפגע לפנות לבית המשפט ולבזבז זמן רב וכסף רב, לאחר פתיחת ההליך הם "מסכימים" להצעת פשרה מבזה של השופט, הנפגע מסרב שכן כל הראיות לטובתו, כולל התנהלות חברי וועד הבית ובעלי הדירות, השופטים מתעצלים לנהל הליך כי לא מעניין אותם לכתוב עוד פסק דין שלא יתרום כלום לקריירה שלהם אחרי שהם כבר דנו במאות תיקים כאלו, ולא מבינים שהם קובעים בכך את הפרק הבא בספר ההיסטוריה המשפטית של הצדדים, ואת תחילתו שך ההליך המשפטי הבא שיחזור על עצמו בדיוק באותו אופן, ולא בא להם וגם לא מעניין אותם לנהל הליך עם דיוני הוכחות וכתיבה מייגעת של פסק דין ממצה וראוי.

מה עושים כדי להימלט מחובת עשיית העבודה והדין? הם מציעים פשרה מחפירה ומבזה, ואם אתה לא מסכים, מטים משפט בעניינך ודופקים אותך בפסק הדין לאחר ש"לכלכו" עליך בהחלטות ובפסק הדין שכוללים גם שקרים פוזיטיביים (ראו למשל בהליך נזקי הרטיבות ובהליך מטרד רעש המעלית ועוד), כדי ש"תלמד לפעם הבאה" להסכים להצעת השופט.

עדיין לא העליתי את כל השתלשלות הליך נזקי הרטיבות, אבל לדעתי הוא דוגמה קלאסית לשחיתות משפטית חמורה הכוללת הטיות משפט, חבלות מכוונות בהליך משפטי,  שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים  של כל הערכאות.

ההליך החל כי בעלי הדירות סירבו  לתקן חדירת מים מהקירות החיצוניים לדירתי, וביטלו החלטות שהתקבלו באסיפת דיירים שהוחלט בהם לתקן את חדירת המים.

את המהלכים בבניין הובילו כמה  אנשים זקנים כשימשו כוועד הבית, רבקה בן משה, יוסף פינסקר ששימש גם כגזבר הוועד, ורבקה נאמן, שהחליטו שקניתי את הדירה בזול, ושידעתי על חדירת המים קודם לקניית הדירה, ושאני בחור צעיר, והם מבוגרים, ולכן אני אהנה מהתיקון יותר מהם ושיש להם תוכניות אחרות לכספם, ולכן לא מגיע לי שתתוקן חדירת המים לדירתי.

אותם חברי ועד סחבו ותיזזו אותי חודשים רבים, כולל ללכת להביא הצעות מחיר, כשבעצם לא הייתה להם כל כוונה לתקן את חדירת המים לדירה.

לא רציתי במתיחות עם חברי הועד ועם שאר בעלי הדירות, כי רק קניתי את הדירה והייתי ביחסים מצוינים איתם. לא ידעתי שמדובר באנשים שאין להם כל בעיה לשקר לאנשים בפרצוף כולל למפקחת על המקרקעין שמשמשת בתפקיד מעין שיפוטי עם סמכויות שערעור על הכרעותיה מוגש לבית המשפט המחוזי.

אלא מה, לאותם שלושה מהוועד הייתה בעיה – איך לגייס את דעת הקהל של שאר בעלי הדירות כדי לשכנע אותם שלא לתקן את חדירת המים לדירה, שהרי, כל שאר בעלי הדירות היו חברים מצוינים שלי, וביניהם גם עורכת דין ותיקה, עו"ד דורה מר, והיא אמורה לדעת את החוק המחייב את הנציגות לתקן ליקויים ברכוש המשותף שגורמים לנזק לאחת הדירות.

הפיתרון – מתחילים להפיץ לשון הרע בקרב בעלי הדירות לפיה אמרתי שהגזבר של הוועד, יוסף פינסקר, גנב כסף מקופת הוועד.

כמובן שלא אמרתי זאת, והיה מצופה שיוסף פינסקר יהיה הראשון שיגיע להעיד בבית משפט שכך אמרתי.

אבל יוסף פינסקר, שלמרות שהיה אדם שאני מצאתי אותו כלא אמין ב-100% ושיקר לי כמה פעמים, מעולם לא הגיע להעיד נגדי באף משפט שהיה לי מול וועד הבית. כנראה שהוא לא היה מוכן לשקר לשופט בפרצוף בשביל אנשים כמו רבקה בן משה, רבקה נאמן ושותפיהם בבניין.

באספת הדיירים שהתקיימה ביום 29.5.05, בה השתתפו כ-11 מתוך 12 בעלי הדירות, ואותה ניהל מר יורם רוזנבאום המנוח, סוכן ביטוח מרמת השרון, ושהוקלטה על ידי בלי ידיעתם, הפנו אותי כל שאר בעלי הדירות לתבוע את תיקון חדירת המים בבית המשפט. הדברים נרשמו בפרוטוקול. יורם רוזנבאום גם התחייב שאם אזכה יכסו לי את כל ההוצאות.

הגשתי תביעה שנדונה בפני מירה אריאלי המפקחת על המקרקעין.

הסיפורים באינטרנט על מירה אריאלי היו לא מחמיאים, בלשון המעטה, והתנהלותה הייתה שנויה במחלוקת במובן המאוד שלילי של המילה, ועל פי החוויה שלי, כל מה שסיפרו על מירה אריאלי באינטרנט נכון מאוד.

ואכן, ההליך בפני מירה אריאלי היה אחת הטראומות הקשות ביותר של חיי. לא העליתי על דעתי ששופט יכול להתנהג כך במהלך הליך משפטי ולהטות משפט.

את הנציגות ייצג עורך הדין הידוען גיל-עד חריש, שהוא הבן של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר יוסף חריש, חבר קרוב של מר רוזנבאום ושל גרושתו, הניה גודס, שהייתה בעלת דירה בבניין, ושאמה, רבקה נאמן גרה בבניין, ושהייתה גם היא (רבקה נאמן) בוועד הבית בשלב מסוים.

אותי ייצג עורך הדין אבי שמש, שהיה אז עו"ד צעיר יחסית ונפל בהרבה פחים שטמנו לו בהליך, וממנו קיבלתי עצות גרועות מאוד, שהיו הרות אסון לזכויותיי הדיוניות והמהותיות שנרמסו בתיק ללא רחם ע"י עוה"ד גלעד חריש ועל ידי המפקחת מירה אריאלי, וגרמו להנצחת הסכסוך.

למשל, הוא פישל קשות בכל הקשור להגשת תמליל הקלטת אסיפת הדיירים שהייתה ההוכחה המכרעת בדיוני ההוכחות כי הנציגות חזרה בה מכל טענותיה כבר בקדם המשפט הראשון והסכימה שימונה מהנדס קונסטרוקציה שיבחן את הליקויים ברכוש המשותף ובדירתי ובכלל הדירות בבניין, ושהם יתוקנו על פי חוות דעתו, ושדיוני ההוכחות יהיו בשאלת הוצאות המשפט בלבד.

דוגמה נוספת – עוה"ד גיל-עד חריש איחר מאוד לביקור של המומחה מטעם המפקחת, שהיה אמור לבדוק את הליקויים בדירתי ובכל שאר הדירות בבניין וגם ברכוש המשותף. וכתוצאה מכך, המומחה לא הספיק לבדוק את הרכוש המשותף והיה צריך להגיע לביקור נוסף. הביקור הנוסף נדחה כי גיל-עד חריש לא יכול היה לתאם מועד, וכך בין שני הביקורים, מיהרו יורם רוזנבאום ושאר בעלי הדירות לעשות תיקונים נרחבים ברכוש המשותף בבניין, וכתוצאה,  חוות הדעת של המומחה מטעם המפקחת לא כללו את הליקוים הקשים ברכוש המשותף, שכן כתב התביעה כלל גם צו עשה לתיקון ליקויים נוספים בבניין.

לאחר קבלת חוות הדעת של המהנדס, היה ברור שנציגות הולכת להפסיד כי הקירות לא משקרים, וחדירת המים לא הומצאה בחלום הלילה, וכל ההליך היה אינטריגות של כמה זקנים בבניין כנגדי כי לטענתם קניתי את הדירה בזול ולכן לא מגיע לי שחדירת המים תתוקן, וכך גם נטען בכתב ההגנה.

הגעתי לדיון ההוכחות הראשון, יחד עם כל העדים מטעם הנציגות.

תחילה עורך הדין מטעמי, אבי שמש, נכנס לשיחה עם עוה"ד גיל-עד חריש ועם המפקחת על המקרקעין בלשכתה של המפקחת מירה אריאלי.

לאחר זמן מה לא קצר, עו"ד שמש יצא ואמר שיש הצעה לפיה לא יהיה דיון הוכחות, הנציגות תתקן על פי חוות הדעת שח המומחה מטעם המפקחת, ושאני אוותר על ההוצאות  כולל שכר טירחתו, ושינתן פס"ד בהסכמה.

כמובן שסירבתי, כי מעבר לטירחה הרבה ועגמת הנפש, עלות ההליך עלתה לי כ-10,000 ש"ח במונחים של 2006, וגם תיזזו אותי במשך שנים.

בדיוני ההוכחות שיקרו כל העדים מטעם וועד הבית, ובראשם יורם רוזנבאום המנוח שהוביל את כל ההליך, והגיש פרוטוקול מזויף של האסיפה מיום 29.5.05 בו זויפו  ההחלטות שהרי על פי הפרוטקול המקורי, הייתי צריך לזכות בכל הוצאותיי.

כמו כן, יורם רוזנבאום העיד שיוסף פינסקר לא הגיע להעיד כי הוא חולה, אבל יומיים אחרי הדיון ראיתי את יוסף פינסקר הולך במצב שנחזה להיות בריא לחלוטין מהבניין ברחוב בזל ועד לאמצע דיזנגוף לסוכנות גז שהייתה שם בזמנו, ואולי עדיין קיימת שם.

שקרים נוספים של יורם רוזנבאום היו שבגלל התנגדותי כביכול (דבר שלא היה ולא נברא) לעקירת עץ בבניין (כל שטענתי היה שלפני שעוקרים את העץ, יש חובה שבחוק לקבל אישור מאגרונום העיריה כי זה היה דקל קנרי) אז קבלן הביוב נאלץ לבצע מעקף ולייקר את הצעתו ב-6000 ש"ח, כשזה התברר כשקר גס, שכן בעת שיפוץ הבניין והחפירות בחצר לבניית פתח החירום של המקלט, נחשף הצינור ולא היה כל מעקף. כתוצאה, מירה אריאלי גרעה 6000 ש"ח מהוצאות שקבעה לזכותי במשפט, שגם אותם הועד לא שילם אלא רק לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל. 

לאחר דיוני ההוכחות הקלטתי את יוסף פינסקר מודה שמעולם לא אמרתי שהוא גנב מקופת הוועד, ואף הגשתי ראיה זאת בדיוני ההוכחות השונים, שלא הוכחשה ולא נסתרה מעולם, אולם אף אחד מהמותבים לא התייחס אליה ועצם את עיניו לנוכח עדויות השקר.

לאור התנהלות דיוני ההוכחות, לי היה ברור שמירה אריאלי מכירה פנים כלפי עוה"ד גיל-עד חריש ומטה משפט באופן קשה וחמור.

מירה אריאלי סירבה לקבל את התמליל בנימוקים טכניים כי עוה"ד אבי שמש טעה בגדול בהגשת תמליל אסיפת הדיירים שהיא הראיה המרכזית, למרות שעל פי חוק, למפקחת על המקרקעין סמכות לפעול שלא על פי דיני הראיות אם הדבר יביא לגילוי האמת ועשיית צדק.

בפסק הדין השמיטה מירה אריאלי את טענות הנציגות, ולדעתי, כדי שלא תצטרך לכתוב עד כמה הנציגות ובעלי הדירות, ביניהם עורכת הדין דורה מר, טענו טענות מופרכות כל כך, וגם כדי לא להציג את עוה"ד גיל-עד חריש כמי שעו"ד במעמדו כותב טענות הגנה מופרכות כל כך.

אני ממליץ שלא לשכור את שירותיו של עוה"ד אבי שמש. גם הסכם הפשרה שהגיע אליו בקדם המשפט, שבו לא נכחתי, לא היה שווה הרבה, והנציגות ביזתה את פסק הדין והפרה את ההסכמה שבו שקיבלה תוקף של פסק דין במשך 14 חודשים.