העברת הכוח האסורה למערכת המשפט במהלך כ-40 השנים האחרונות, התנאים לקיומה, ותוצאותיה ההרסניות.
דבריו של המלומד ואיש האקדמיה ד"ר רפאל ביטון – דברים שאני אומר למעלה מ-10 שנים לאחר שנוכחתי בפערים הבלתי נתפשים בין הדין ואיך שצריך להתנהל הליך משפטי, לבין מה שקורה בפועל, עד וכולל נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. הגיבוי, החיפוי והטיוח של מעשי שופטים שכתבו שקרים והטו משפט הם בלתי נתפשים וחמורים מאוד, וזאת, במקום להשעות מיידית שופטים אלו, ולהורות על פתיחת חקירה פלילית מיידית, בין השאר, כדי להגן על בעלי דין קורבנות אחרים.
פוסט זה א-פוליטי לחלוטין – ולא בא להביע תמיכה במועמד זה או אחר.
ד"ר ביטון מחווה דעתו על כך שמאז שנות ה-80 של המאה הקודמת יש העברת כוח אדירה למערכת המשפט של מדינת ישראל, וכי העברת כוח זאת יכולה להעשות בשני תנאים – היותה איטית, והתנהלותה במחשכים.
העברת כוח זאת היא גם חדירה גסה ובוטה לתחום הסמכויות של הרשות המחוקקת.
לטענתי זאת ולגורמיה שותפים רבים אחרים – ציבור בעלי הדין, ועורכי דין מתחילים וותיקים המנוסים כ-30-40 שנה במערכת המשפט.
דבריו של המלומד ואיש האקדמיה ד"ר רפאל ביטון על העברת הכוח האדירה, האיטית והמתמשכת למערכת המשפט, והתנאים ההכרחיים לכך – התנהלות איטית ובמחשכים. ד"ר ביטון איש סגל בכיר במכללה האקדמית ספיר ועמית הוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
קטע הוידאו לקוח מהסרט "המשפט". כל הזכויות שמורות לחברת ליצ'י הפקות בע"מ – אוקטובר 2022.
אין בהבאת קטע הוידאו משום הבעת דעה ו/או עמדה לגבי תוכנו, כוונותיו ומגמותיו של הסרט – ומדובר בציטוט א-פוליטי מובהק.
ואולם, זאת הפעם הראשונה שאני שומע זאת גם מאיש אקדמיה באופן ברור, בהיר ומפורש, ובפורום המיועד לציבור הרחב, גם אם במסגרת סרט שנחשב למגמתי, ובמיוחד לאור מועד פרסומו לציבור – כשבוע לפני הבחירות הכלליות לכנסת ה-25.
רבים רואים בשופט ובנשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק את הגורם העיקרי האחראי לעניין, והעניין גם מתיישב עם קורות חייו. ברק חווה פוגרום בגיל 5, וראה והבין מה יכול לעולל הדין הפוזיטיבי והפורמאלי בידי שלטון אימים חסר מעצורים המחוקק חוקים הנוגדים זכויות אדם בסיסיות ומכשיר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. מוזר לי שאהרון ברק השווה בין העם הגרמני דאז לציבור במדינת ישראל כ-40 שנה אחרי זוועות המשטר הנאצי – אבל זאת סוגיה לדיון אחר.
להזכירכם – השופט אהרון ברק מונה לבית המשפט העליון ביום 22.9.1978 (מתאים לתקופת 40 השנים שבסרטון), ובגיל 42 בלבד, והיה נשיא בית המשפט העליון שנים רבות יחסית, ואכן, מתחילת כהונתו החל תהליך הקצנה חריפה וזוחלת של החלטות ופסקי דין המביעים זלזול בוטה בעיקרון הפרדת הרשויות, וזאת על ידי שימוש לרעה בסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה, שבאמצעותו הועברו עוד כוח ועוד סמכויות למערכת המשפט.
וכך, נראה שאהרון ברק, החליט, אם בעצמו ועל דעת עצמו, ואם בשותפות חבריו לבית המשפט העליון, שלא עצרו בעדו מטעמים שיש לחקור ולברר, ואם על ידי ניצול מעמדו כנשיא בית המשפט העליון והסמכות שניתנה בידיו כנשיא בית המשפט העליון הדן באופן בלעדי וכדן יחיד בערעורים על פסילת שופטים, להעביר כוח אדיר למערכת המשפט על ידי דחייה "סיטונאית" של ערעורים על פסילת שופטים, כשברור שאותם שופטים צריכים להיות מושעים ולעיתים אף מודחים מיידית מכס השיפוט, ואף להיות מורשעים בעבירות חמורות מאוד כמו שיבוש הליכי משפט, גרימת נזק בזדון, עדויות שקר, ניצול סמכות לרעה, הפרת אמונים, הטיית משפט, הכרת פנים ועוד ועוד.
וכך ראו ולמדו שאר השופטים שבעצם מותר להם הכל, והחלה התפוררות איטית ומתמשכת של מערכת המשפט וההסדרים הנורמטיביים של מנגנוני הריסון העצמיים של שופטי ישראל. אותותיה של מדיניות זאת ניכרים היטב בהתרסקות מדד האמון של הציבור במערכת המשפט.
האם לא היה מחוקק אחד שהבין מה קורה וניסה לרסן את ההפקרות המוחלטת הזאת, שהחריבה כל חלקה טובה של זכויות בעלי הדין בכל הערכאות, ושל המדינה כישות ריבונית ומושלת? ואם היה, יש לחקור ולברר למה עצם את עיניו לרווחה? או למה סייע לתהליך להמשיך?
כך למשל – המחדל הנוראי של תקנות סדר הדין האזרחי 2018 שהחיל שר המשפטים אבי ניסנקורן באותו פרק זמן קצרצר יחסית בו כיהן, לפני שנעלם מהמפה הפוליטית. דומה שלא היה שר משפטים שעשה כל כך הרבה נזק לזכויות בעלי הדין בפרק זמן כל כך קצר מאז כינונה של המדינה. למה עשה זאת למרות שהיה ברור שתקנות סדר הדין האזרחי החדשות – 2018 מחריבות את זכויות בעלי הדין ומעבירות לבית המשפט כוח אדיר וסמכויות הנתונות לשיקול דעתו הבלעדי שאסור שיהיה לו? לא נדע. צריכה לקום ועדת חקירה בעניין זה.
ציבור חברי הכנסת פחד – כי להתעמת עם בית המשפט העליון זאת סכנת נפשות – הרי מילה אחת או מסר, ישיר או ע"י גורם שלישי, של נשיא בית המשפט העליון לשופט בערכאה נמוכה יותר לפיה "תדחה כל בקשה, תדחה כל תביעה, תקבל כל בקשה נגדו, תקבל כל תביעה נגדו", או "תדחה כל עתירה של אותו חבר כנסת, ואפילו אל תנמק" תנטרל כל פעילות פרלמנטרית של אותו חבר כנסת או אותה מפלגה. או נניח במישור האישי – כאזרח, מערכת המשפט תטה משפט כנגדו באותן שיטות של דחיה של כל תביעה ובקשה מטעמו, וקבלה של כל תביעה ובקשה כנגדו (וכך גם הרסו כמה משרדי עו"ד בישראל), ולמי אכפת סעיף 6 לחוק יסוד: השפיטה? הרי הטיות משפט חמורות ובוטות קורות כל יום, והציבור לא מודע להן בכלל מסיבות רבות, שאת חלקן מפרט גם ד"ר ביטון בקטע הווידאו.
למשל, לציבור אין את הכלים להבין מה קורה, וכמו כן, הדבר נעשה בצעדים קטנים ומדודים, עד כדי לא מורגשים, ובעל הדין הקורבן והמסכן לא יכול לרוץ לערער על כל דבר כי מדובר במשמעויות כלכליות אדירות (עשרות אלפי שקלים), וכך נשאר תקף פסק דין מחפיר ללא ביקורת שיפוטית, שצץ בשלב מאוחר יותר כ"תקדים" או כ"מקרה קודם" עליו ניתן להתבסס, ובנוסף, ערכאות הערעור כבר "סגרו" מראש מה תהיה תוצאת הערעור.
כל הציבור ראה מה עשו לחבר הכנסת חיים רמון, בהיותו שר משפטים, כשרק רמז שבדעתו לשנות את "מנהג הסניוריטי" לפיו ממונה לנשיאות בית המשפט העליון השופט הכי ותיק בבית המשפט העליון באותו זמן. הרשיעו אותו על "נשיקה" לאיזו חיילת קצינה בהליך משפטי משובש ובפסק דין חסר כל צבע וצורה. ויש עוד מקרים רבים שלא כאן המקום לפרטם כדי שלא יטען שמדובר בפוסט פוליטי לטובת מועמד זה או אחר. אתם מוזמנים לחפש ביו-טיוב ראיונות נוספים עם חיים רמון, שאינני מביאם כאן כדי לא להחשב פוליטי.
וכך, הפכה מערכת המשפט, היא הרשות השופטת, לרשות העליונה והקובעת במדינה – ונחרבה הפרדת הרשויות במדינת ישראל.
יש עוד דוגמאות רבות להתנהלות חמורה של מערכת המשפט על כל ערכאותיה, הכוללת הטיות משפט בוטות וחמורות תוך זלזול בוטה וחמור במחוקק והבפרדת הרשויות, שמקורה באותה העברת כוח זוחלת במהלך 40 השנים האחרונות.
הבעיה, ועל זה בדיוק מדבר ד"ר ביטון (ורבים אחרים לפניו) – קשה מאוד להראות את ההעברת הכוח הזו כי זהו תהליך איטי שנמשך עשרות שנים ונעשה טיפין-טיפין, באופן כמעט בלתי מורגש. בכל פעם זוהי עבירת שיפוט קטנה אחרת ו/או נוספת, שנחשבת לזניחה לכאורה כי אם בעל דין יערער על עניין כזה יעיפו אותו בגין "זוטי דברים", אבל פתאום, לאחר כ-40 שנה, הציבור התעורר מול מפלצת שהשתלטה על המדינה ולא ניתן לרסנה. וכשמישהו מעיר על העניין – זועקים נשיאי העליון "התקפה על מערכת המשפט – שריפה, אחים, שריפה".
אני משאיר לאנשי האקדמיה לחקור את העניין על ידי ניתוח קפדני ובכלים אקדמיים נאותים, הן את העברת הכוח והן את הנזק האדיר שנגרם לציבור אזרחי המדינה הבאים בשערי בית המשפט מאז תחילת מינויו של השופט לשעבר אהרון ברק.
קראתי כמה אלפי פסקי דין ב-16 בשנים האחרונות, ורואים בבירור החלטות ופסקי דין בהם שופטים מרשים לעצמם דברים שבעבר שופט לא היה מעז לעשות, והדבר אפשרי רק מתוך הרגשה ו/או ידיעה שכל מעשיו יגובו ויחופו על ידי הערכאות למעלה ובראשן בית המשפט העליון ונשיאיו.
תודתי נתונה שוב לליצ'י הפקות בע"מ – אוקטובר 2022 על מתן הרשות להשתמש בקטע הווידאו.
דעתי על בג"צ 8876/21 חבר הכנסת דוד אמסלם נ' שר הביטחון, סגן ראש הממשלה ואח'.
January 8th, 2022
פסק דין
אם הנהלת בתי המשפט סיפקה לכאורה פרטים של קורבנות אונס כדי לנקום באזרחים שהביעו ביקורת על מערכת המשפט, אז מה הבעיה להטות משפט בענייניי באופן קבוע ובכל הערכאות?
כתבת התחקיר שודרה ביום 26.10.21 בערוץ "כאן 11" במסגרת תוכנית "זמן אמת" בשעה 21:15.
כתבת חתקיר מזעזעת ומטלטלת על התנהלות חמורה ביותר לכאורה של הנהלת בתי המשפט, לפיה היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עורך הדין ברק לייזר, הדליף לכאורה לבלוגרית לורי שם טוב, חומרים חסויים מתיקים של קורבנות אונס, כדי שתשחיר את פניהם של אזרחים שהביעו ביקורת על מערכת המשפט.
בכתבה מרואיינים עורכי דין ותיקים – עוה"ד אביגדור פלדמן, שייצג במשפטים שמהווים אבני דרך משמעותיים של המשפט הישראלי ב-30 השנים האחרונות' עוה"ד רוני אלוני סדובניק, וכן אנשים משמעותיים בציבוריות הישראלית, כמו האלוף במילואים גיורא איילנד.
על פי הכתבה, תמורה נוספת להדלפות היא הימנעות לורי שם טוב מכתיבת ביקורת על בעלי תפקיד שמערכת המשפט לא רוצה ששמם יפגע.
כקורבן להטיות משפט חמורות ומזעזעות, אני מאמין לכל מה שנאמר ומתואר בכתבה, ולא מאמין להכחשות של לורי שם טוב ושל עוה"ד ברק לייזר.
לחצו על התמונה ואחר כך על החץ המופנה על ידי החץ הצהוב.
ישירות לכתבה שהועלתה ליו-טיוב.
כל הזכויות שמורות לתאגיד השידור "כאן 11".
תגובות לכתבה.
תגובה ששודרה בערוץ "כאן 11", כל הזכויות שמורות לתאגיד "כאן 11".
והנה מתחילות ההכחשות, "זה לא אני, זה הוא", "אכלו לי, שתו לי", "זה לא נכון", "זה האקר שפרץ למערכת", ושאר קשקושים שבאים לחפות על השחיתות החמורה שהתגלתה לציבור. לא ניתן שמו של "המדליף" לכאורה, וגם לא אם הוגש נגדו כתב אישום, ומה עונשו, בקיצור – סיפורי אלף לילה ולילה.
וגם ברור למה הכל "נסגר" בחדרי חדרים ע"י המערכת עצמה ללא כל הגשת כתבי אישום נגד המעורבים, כי ברגע שברק לייזר יצטרך להעיד על דוכן העדים, הוא "יפתח את הפה" על כל אלו ששלחו אותו, ותתגלה היקפה, עוצמתה ועומקה ורוחבה של השחיתות, ועל כל הבכירים במערכת המשפט.
עוה"ד אביגדור פלדמן אומר בכתבה ש"אף אחד לא רוצה "להתחיל" עם מערכת המשפט".
ברור שהערוץ הממלכתי הוא היחידי שיכול לפרסם כזאת כתבה כי כל ערוץ אחר "יושמד" מייד על ידי מערכת המשפט.
הרי בכתבה רואים איך מנהל הנהלת בתי המשפט לשעבר, השופט מיכאל שפיצר שולח אימייל לכלל השופטים עם פסקי דין שליליים על גיורא איילנד (כפי שפורסם גם בעיתון "הארץ") כדי לפגוע לכאורה בענייניו של האלוף במילואים גיורא איילנד שכתב מאמר ובו ביקורת נוקבת על מערכת המשפט ושופטי ישראל – כל תביעה נגד ערוץ השידור תתקבל, כל תביעה של ערוץ השידור תדחה, כל בקשה תידחה, כל בקשה של הצד שכנגד תתקבל, ממש כמו שמערכת המשפט עשתה לי בעניינים המהותיים.
אבל אם מערכת המשפט תנקום בתאגיד השידור "כאן 11" היא בעצם פוגעת במדינה, אבל זה עניין מסדר שני.
העניין המרכזי הוא שערוץ השידור הממלכתי נהנה מתזרים מזומנים מקופת המדינה ולכן לא צריך לרצות בעלי מניות או בעלים כלשהו, ולכן, אם מערכת המשפט תתנכל לתאגיד "כאן 11", אז התאגיד יתחיל בסדרת כתבות אין סופית שתפרק לחתיכות את מה שנשאר מתדמיתה הנמוכה ממילא של מערכת המשפט ואת שמם המקצועי והאישי של השופטים שיעזו לפעול נגדה, ואת שארית האמון שעוד נשאר כלפי מערכת המשפט בקרב אותו חלק של הציבור שלא יודע ולא מודע למה שבאמת קורה ומתחולל בין כתלי אולמות מערכת המשפט, ובפסקי הדין ובהחלטות של השופטים, שכן הוא אינו חשוף להתנהלות הדיונים ולכתבי הטענות שמגישים הצדדים במסגרת ההליכים, ועד כמה הכרעות השופטים עשויות להיות מעוותות ומטות משפט.
מעמוד הפייסבוק של "התנועה לאיכות השלטון". כל הזכויות שמורות לתנועה לאיכות השלטון.
תגובת עיתון "הארץ" (יתכן שנדרש מנוי): הבלוגרית הכחישה בחקירתה שיועמ"ש בתי המשפט הדליף לה ולא נמצאו ראיות לקשר ביניהם.
תגובת עיתון גלובס : התנהלות שערורייתית של בתי המשפט? התחקיר של "זמן אמת" מלא חורים.
תגובת עוה"ד כנרת בראשי: בעקבות תחקיר זמן אמת בכאן 11. עוה"ד בראשי טוענת שכתב בעיתון גלובס שמשרת את האינטרסים איים עליה בזמנו שהיא תזומן לחקירה כי הגישה עתירה לחשיפת חומר בנוגע ליועץ המשפטי לממשלה (זמן 6:44 לוידאו).
לא ידוע לי על התייחסות של נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת אסתר חיוב, לכתבה ולתוכנה, וכן לא של הנהלת בתי המשפט עצמה. אודה אם מישהו יפנה את תשומת ליבי לתגובותיהם.
מעניין לציין שלמחרת שידור הכתבה שוחחתי עם שני מהנדסים צעירים שגויסו לאחרונה למחלקה. הם צעירים מאוד יחסית, האחד בוגר אוניברסיטה שזה לו תפקידו הראשון כמהנדס, והשנייה זהו תפקידה הרביעי.
סיפרתי להם את תמצית הכתבה במספר משפטים בודדים, ודווקא תגובתו של המהנדס הצעיר הפתיעה אותי מאוד. הוא אמר "טוב, מה, בית המשפט, מה אתה רוצה?". התפלאתי ושאלתי אותו לכוונתו, והוא הסביר לי שידוע שמערכת המשפט ידועה בשחיתותה, ושאין מה לצפות ממנה ליותר מידי.
הבחור ממש צעיר, כבן 26, משהו כזה, וכבר מחזיק דעה שלילית על מערכת המשפט של מדינת ישראל, שעה שלי התחוורו הדברים רק בשנות ה-30 המאוחרות שלי, ואת עוצמת הדברים כפי שמציגה הכתבה חוויתי רק לאחר גיל 45, כשעד אז לא ידעתי שמדובר בעניין מערכתי-מנהלי (הנהלת בתי המשפט) לפיו המערכת מונעת ודוחה כל ביקורת ובקרה עליה, גם אם היא מוצדקת לחלוטין, ומתנכלת מערכתית לבעלי דין ועורכי דין שהעזו להביע ביקורת על התנהלות המערכת.
הדבר מזכיר לי את חוק העבד הנמלט, במובן זה שלאן שלא תפנה, כל המערכת "נעולה" עליך לכל גובהה ורוחבה על ידי תקשורת אמצעית (טלפונים, אימיילים) ובלתי אמצעית (פגישות מסדרון, אירועים חברתיים במסגרת בית המשפט ומחוצה לו) ותרדוף אותך ותתנכל לך בכל אשר תעשה ותפעל.