"עסקת הביש", עוד עסקה כזאת, ואבדנו ...
כתבת התחקיר שודרה ביום 1.6.21 בערוץ "כאן11"
ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, התהדר בהסכם נורמליזציה שעשה עם איחוד האמירויות.
הדבר דווקא נשמע דבר חיובי.
אלא שבנימין נתניהו לא סיפר לנו הוא את המחיר הכבד שהוא שילם כדי להציג לציבור את הישגיו לכאורה במדיניות החוץ, ואת המחיר הכבד שכולנו עלולים לשלם, במקרה שמשהו ישתבש.
לכל מי שלא מכיר עדיין את התנהלותם העקמומית המעלה חשד לשחיתות חמורה בקרב הגורמים המקורבים להון ולשלטון, חובה לראות את כתבת התחקיר המצוינת על צינור הנפט הכלול בהסכם עם האמירויות, ובלא ידיעת הציבור על הפרטים המדאיגים להחריד והמעלים חשד לשחיתות, המתגלים בכתבת התחקיר של ערוץ 1, כאן11.
אורכה של הכתבה הוא 51 דקות, של עיתונאות חוקרת מעולה וחסרת פניות, שכל אזרח במדינת ישראל צריך להכיר ולדעת, המרמזת על מה הלך במדינה מאחורי הקלעים בתקופת כהונתם של בנימין נתניהו ומפלגת הליכוד. נזכור את פרשת בראון-חברון כדי להבין שאולי יש סיבה ליוקר המחיה האדיר והחריג במדינת ישראל, ולאלימות הגואה בכל מקום, ולשירות הקלוקל שאנו מקבלים מבמדינה תמורת המיסים שלנו, כמעט בכל תחום, ובעיקר לשחיתות העמוקה שפשטה בכל תחומי החיים המנהליים במדינה.
למי ששאל את עצמו "איך נראית שחיתות?", התשובה היא באובדן זמן החיים המוגבל שלכם, למשל, המתנה ארוכה בתור במשרד הרישוי כי אין כסף לשלם לפקידים, וחצי מהעמדות לא מאויישות, או בארנק שלכם ובתלוש השכר שלכם.
בשנת 1995 גרתי חצי כשנה בשבדיה במסגרת חילופי סטודנטים לאחר סיום לימודיי בטכניון. שבדיה מדינת רווחה והמיסים בה גבוהים מאוד. למשל, כוס בירה עלתה כ-50 קרונות, שהיו אז כ-25 ש"ח, כשבישראל עלתה אז כוס בירה ב-7-8 שקלים (זה נובע בין השאר ממדיניות הממשלה להגביל צריכת אלכוהול. נזכור שמס משמש גם כמכשיר מכוון התנהגות). אבל השירותים שאזרח מקבל מהמדינה בשבדיה הם בלתי נתפשים בהשוואה לישראל. למשל, לימודים אקדמיים חינם עד וכולל דוקטורט בכל התחומים. במהלך כל חילופי הסטודנטים חשבתי על "איציק סיירת", חבר ללימודים בטכניון והיה מנמנם בהרצאות. הוא היה עובד בלילות בשמירה כדי לממן את הלימודים והמחיה. קראנו לו "איציק סיירת" כי היה לו ארנק של חירניק"ים תפוח מאוד מבד קורדורה שנסגר עם סקוצ'ים, והיה לבוש קצת ברישול כמו חירנ"יק שרץ בג'בלעות ומבין שחשוב להשאר בחיים במקרה של היתקלות לפני איך הוא נראה לבוש.
כשחזרתי לישראל, עשיתי חישוב ומצאתי שהמיסים המצטברים לאזרח בישראל גבוהים מאלו בשבדיה, והשירותים פחותים בהרבה.
להלן משפט הפתיחה של מציג כתבת התחקיר המעולה:
"שלום לכם,
כשהוכרזו הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, התייצב ראש הממשלה והבטיח שהפעם זה שלום תמורת שלום. שתמורת ההסכם הזה, ישראל לא תשלם שום דבר.
מה שלא גילו לנו, וכפי שנחשוף מיד, גם לא סיפרו אפילו לשרי הממשלה עצמם, זה שעוד בטרם נחתם הסכם השלום, נתפרה עסקה חשאית.
במסגרת העיסקה, ישראל הסכימה להעביר דרך שטחה, שטחנו, כמויות אדירות של נפט שמופק באמירויות ונמכר על ידן למדינות אחרות.
למה לא סיפרו?
אולי בגלל הסכנות העצומות שטמונות בשינוע כמויות כאלה של נפט שיעבור דרכנו, אולי בגלל הדוחות המדאיגים שנחשוף כאן מיד, ומזהירים מפני אסון אפשרי, ואולי בגלל שאל מול המחיר הכבד שכולנו עלולים לשלם בעקבות אותה עסקה, יש גם כמה בודדים ומקושרים שירוויחו, והרבה."
עיתונאות חוקרת מעולה במיטבה.
את התחקיר ערך אבי עמית, יחד עם אירית לכטר רודוי וגילה פייסחוב. שודר ב"כאן11".
חובה לראות לכל אזרח בישראל שמשלם מיסים, ולכל מי שרוצה לדעת איך נראית שחיתות מאחורי מסך הדיפלומטיה והפוליטיקה, וכמה מסכן דוב קוטב גווע ברעב, שלא יודע שהוא לא מצליח להשיג אוכל בקוטב הצפוני המצחיח בגלל בעל בית מלאכה במזרח הרחוק שמשתמש בגזי חממה בניגוד לחוק ולאמנות בינלאומיות.
בעניין ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים.
קישור לדוח: [כאן].
תאריך הגשה – 16.4.19.
נראה שהוועדה עשתה עבודה רצינית, ושמחתי לראות שיש אנשים שעובדים בכנסת ולא רק צורחים צרחות לאומניות כמו אורן חזן שאני שמח מאוד שהוא כבר לא בכנסת.
הרקע לחקירה:
הבנקים אישרו הלוואות של מיליארדים לטייקונים שונים ללא ביטחונות וערבויות כנדרש, ביניהם נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, שאול אלוביץ, אלו ביצעו עסקאות כושלות בסיכון גבוה על הכסף של כולנו, ואח"כ הבנקים נאלצו לעשות לחובות "תספורות" של מיליארדים מכספי הציבור.
התוצאה: אובדן של מיליארדי שקלים מכספי הציבור למקומות החשודים ככיסים פרטיים ע"י ניצול של מבני פירמידה של בעלויות על חברות.
אבל מסתבר שכל עניין ההלוואות הלא אחראיות ואובדן המיליארדים הוא בכלל לא העיקר, אלא שזהו רק קצה קצהו של עניין מושחת הרבה יותר, והוא העדר פיקוח, אכיפה,
והרתעה מצד בנק ישראל, הוא הרגולטור של הריבון שתפקידו להגן על אזרחי המדינה מפני אובדן כספם – כספי החסכונות, הפנסיה, וכל שאר הנכסים הפיננסיים של אזרחי המדינה.
כלומר, הבנק המרכזי, שאחראי מטעם המדינה על כל הפעילות המוניטרית והפיננסית של המדינה, ושמהווה את שומר הסף העיקרי מפני הבנקים הפרטיים שנשלטים ע"י בעלי המניות, הוא עצמו לא יכול לתת תשובות ולהסביר איך ולמה קרו פשעים פיננסיים מסוג זה, וטען, בין השאר, שהוא לא יכול לחקור כי "חסרות לו סמכויות".
אז איתן כבל ממפלגת העבודה, יו"ר הוועדה, אמר "אוקיי, הנה אני נותן לכם את כל הסמכויות הדרושות".
או אז השיב לו בנק ישראל – "אנחנו מסרבים לקבל את הסמכויות לביצוע החקירה".
בהתחלה חשבתי שאני לא קורא טוב, ושהפחד של גיא רולניק מכך שהוא לא ישיג שוקולד "השחר" למרוח על המצה בפסח גרמו לו לכתוב דברים לא הגיוניים.
ואז גיא רולניק מסביר בהתבסס על דו"ח הוועדה.
מה מסתבר? (על פי מה שהבנתי)
שלבנק ישראל מונו כל מיני פונקציונרים שעבדו קודם בתפקידים בכירים במערכת הבנקאות, ושהם בעצם אחראים לכל המחדלים האלו של לפעול שלא ע"פ הוראות הבנק מרכזי, שהוא הרי בנק ישראל שעכשיו הם עובדים בו.
כמה מילים טובות:
לחבר הכנסת איתן כבל שניהל את הוועדה ונתן סמכויות חקירה לבנק ישראל לצורך בדיקת עומק של הפרשה של אובדן מיליארדים מכספי הציבור.
ולחבר הכנסת דוב חנין, שלא נתן לבנק ישראל ולראשי הבנקים "לסובב" אותו לשאלת "התוצאה" אלא התמקד "בשיטה", שחשיפתה ומני עתה הם הדברים החשובים ביותר, וע"פ גיא רולניק, חה"כ עשה עבודה מצוינת כי הוא התכונן טוב מאוד לחקירת המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר.
דוב חנין דרש מהמפקחת על הבנקים הסברים איך בנק ישראל (הוא הבנק המרכזי) אישר את מינויו של ציון קינן למנכ"ל הפועלים למרות דו"ח ביקורת חריף שהראה שהיה מעורב בשורת מחדלים ניהוליים חמורים הגובלים בפלילים, ובראשם הלוואה של 3 מיליון דולר ליו"ר הבנק, דני דנקנר, ללא כל ביטחונות נאותים. (מתוך הכתבה, כל הזכויות שמורות ל"דה מרקר" ולגיא רולניק).
ואז … המפקחת לא ידעה להסביר כיצד אישר בנק הפועלים את מינויו של ציון קינן למנכ"ל. כלומר – המפקחת, שאמורה לבוא מוכנה לוועדה ולתת תשובות לוועדת חקירה בכירה של המדינה, לא יודעת להסביר דברים שבתחום סמכותה.
אבל גרוע מזה – המפקחת ניסתה בהתחלה לתחמן ולהגיד שהפרקליטות סגרה את התיק נגד קינן.
אבל … הדבר קרה זמן רב לאחר המינוי. (אגב, לפי גיא רולניק, התיק נסגר בגלל "קושי ראייתי" ולא מ"חוסר אשמה").
אח"כ המפקחת מלמלה (לשון גיא רולניק) שזה היה בתקופת המשבר הפיננסי העולמי.
אבל … המינוי הוצע כשנה לאחר פרוץ המשבר ולכן צפוי שגוף רציונאלי ונטול פניות ולא מוטה יקפיד על זהות האדם המוביל את הבנק , ובמיוחד בעיתות משבר.
ואז המפקחת המתחמקת, שראתה שחנין "סוגר עליה מכל הכיוונים", הפנתה את העניין ליועצת המשפטית של הבנק שישבה מאחוריה …
ואז … היועצת, בלי להתכוון, הטילה את הפצצה: זאת הייתה בעצם עסקה סודית – כדי שדנקנר המושחת יתפטר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים כדרישת בנק ישראל, על בנק ישראל לאשר את המינוי הבעייתי של ציון קינן למנכ"ל הבנק.
גיא רולניק מפנה לדו"ח לעמ' 47 למטה ועמ' 48 למעלה.
ומה עוד מסתבר?
וכפי שכתוב בדו"ח כפי שהביא רולניר ופירשן- "בנק ישראל הוא רגולטור שבוי – הוא חושש מהבנקים, מזדהה עם האינטרסים שלהם, חושב כמו הבנקאים ולא רוצה לקבל סמכויות שיאפשרו לו לפקח עליהם באמת".
ומה אני חושב כאזרח מן השורה?
שחיתות. פעילות במחשכים. הסתרה. פשיעה כלכלית בכספי ציבור. שומרי הסף מועלים באמון הציבור והריבון, וכפי שנראה בהמשך, הריקבון הזה קיים עוד מ-1986 ואף אחד לא מתכוון לעשות כלום חוץ מעוד וועדות ועוד מסקנות. ולמה? כי אולי זה כדאי לכול מי שנוגע בעניין זה, כי מדובר בהרבה כסף.
האם מישהו ישלם על אובדן המיליארדים?
לא יודע. מישהו שילם?
ומה הבעיה?
שלפני מנויה למפקחת על הבנקים, הייתה ד"ר חדוה בר … תקשיבו טוב … "ראש חטיבת ניהול סיכונים בבנק לאומי, שאחד מתפקידיה הוא 'התאמת פעילות הבנק לדרישות הגוברות של הרגולציה העולמית והמקומית', וזאת בתקופה שחפפה את פרשת העלמות המס בבנק לאומי"
ומי היה המפקח לפני ד"ר חדוה בר? רוני חיזקיהו !
ומה היה רוני חיזקיהו?
כן … רוני חזקיהו היה ראש החטיבה העסקית בבנק דיסקונט, שאחראית לאובליגו (סך ההתחייבויות של הלקוח מול הבנק – אשראי עסקי) של כלל הלווים הגדולים של בנק דיסקונט.
סעיף 3.2.27 בעמ' 60 לדו"ח מדווח על כשל מתמשך של היעדר אכיפה לאורך עשרות שנים.
עוד מדו"ח מוועדת בייסקי ב-1986 על פרשת וויסות מניות הבנקים, עובר בדו"ח מבקר המדינה משנת 2002 על קריסת הבנק למסחר, ועד הדו"ח הנוכחי – כולם מדווחים על אוזלת יד של פיקוח על הבנקים והעדר אכיפה והרתעה, ואף אחד מהמחוקקים עד היום לא עשה כלום, וכך נעלמים ואובדים מיליארדים מכספי הציבור בגלל עסקאות אפלות שלא ברור לאן הכסף הגיע בסופו של דבר.
הכסף של כולנו.
מסקנות הוועדה כפי שעולות מסעיף 3.2 בעמוד 56 לדו"ח הן חמורות מאוד ועולות לכולנו מיליארדי שקלים:
יש כשלים חמורים בהקצאת אשראי בתנאים מועדפים ללווים גדולים כשהתוצאה הכוללת משמעותית ביותר: פגיעה בפריון, קיטון בצמיחה, העלאת יוקר המחיה והגדלת האי-שוויון, ואת זה כולנו מרגישים באופן גובר משנה לשנה, והמצב נהיה יותר ויותר חמור ויותר ויותר גרוע וקשה לכולנו.
בנוסף, יש ליקויים משמעותיים ומתמשכים בפיקוחת על הבנקים, וכי הפיקוח לא ביסס הרתעה רגולטורית אפקטיבית מול המערכת הבנקאית שמטרתה למנוע למנוע התנהלות לא תקינה במתן אשראי.
כמו כן, הפיקוח אינו נותן משקל ראוי להרתעה, לאכיפה ולשקיפות, וכי גם לא נראה שזה הולך להשתנות בעתיד, אין הפעלה של אמצעי האכיפה, לא כלפי הבנקאים וגם לא כלפי נושאי המשרה, וגם לא בתגובה על חריגות חוזרות ונשנות של אותו מפר הוראות של המפקח,
כלומר, יש לנו פה קליקה של סחבקים בין הרגולטור שעבד בעבר בבנקים לבין מנהלי הבנקים שהם מצידם עושים מה שבא להם כי הם יודעים שהחבר שלהם מהעבר, שהוא עכשיו המפקח עליהם, לא יעשה להם יותר מ"נו-נו-נו" עם האצבע, במקום לחייב אותם בקנסות עתק כדי שבעלי המניות יתעוררו וישאלו "הלו – מה קורה פה? איפה הדיוידנדים שלנו?".
מסקנה נוספת – חוסר ההרתעה במדיניות האכיפה של הפיקוח – בעניין שבעת סוגי הכשלים במתן אשראי ללווים גדולים בשנים 2003 – 2017 שתיאר הפיקוח ו-- 168 החריגות המפורשות מהוראות ניהול בנקאי תקין במתן אשראי ללווים אלו, הפיקוח אינו יכול להצביע אפילו על מקרה אחד של הטלת סנקציה על תאגיד בנקאי או על נושא משרה בבנק בגין חריגה.
בנוסף, הוועדה גילתה שהפיקוח טוען שמדיניות אכיפה נשענת כמעט בלעדית על פעילות אכיפה בלתי פורמלית וחסויה שיש בה כדי לבסס הרתעה רגולטורית יעילה.
כמובן שזאת טענה מושחתת מיסודה.
המשמעות היא – המפקח והמפוקח סוגרים עניינים ביניהם תוך התעלמות ממנגנוני האכיפה הקיימים בחוק – אז למה שהמפוקח לא ימשיך במעלליו?! ואיפה ניראות פני הצדק?
כמו כן, הוועדה מצאה חריגות מהוראות מבוססות-עקרונות, אי-שימוש בסמכויות חקירה, כשל מתמשך של היעדר אכיפה, רגולטור שבוי בידי המפוקח וכך נפגע האינטרס הציבורי.
כך למשל, בנק ישראל ערך שני מחקרים בלבד במשך ה-15 שנה האחרונות בנושא האשראי לעומת מאות מחקרים בנושאים אחרים, וכן חוסר שקיפות בלתי סביר של נתונים כמותיים אשר מונע מחקר כמותי אמיתי.
ואיך מצליחים הטייקונים לשלוט בדיון הציבורי בעניין?
קונים מערכות תקשורת כמו למשל, מערכות עיתונים (ראו לוח 1 בעמוד 163-164).
מאיפה יש להם את הכסף???
צדקתם !
מההלוואות שהם קיבלו בתנאים מועדפים, כך שגם אם הם יקרסו, הם לא יצטרכו להחזיר כי הג'מעה
שלהם בבנק ישראל לא יאכפו שום סנקציה הקבועה בחוק אלא יעשו להם "נו-נו-נו" במקרה הכי
גרוע, ובמקרה היותר טוב, ימנו את האחראים למחדלים לתפקידים בכירים בבנק ישראל.